השפעת הגיל על התקדמות טרשת נפוצה

רוב האנשים עם טרשת נפוצה (MS) מאובחנים בין גילאי עשרים לחמישים, למרות שהאגודה הלאומית לטרשת נפוצה (MMSS) מדווחת שהמחלה עלולה להתרחש אצל ילדים כמו גם אצל מבוגרים יותר.

כ-85% מהאנשים שאובחנו עם טרשת נפוצה, אובחנו לראשונה עם הצורה החוזרת של המצב, המאופיינת בתקופות של תסמינים פעילים, הנקראים לעתים התלקחויות או החמרות, לסירוגין, עם תקופות של תסמינים פחות חמורים.

טרשת נפוצה: התסמינים מחמירים בתוך 15 שנים

בסופו של דבר, כתשעים אחוזים מהחולים מגיעים לשלב הנקרא "טרשת פרוגרסיבית משנית", במהלכו התלקחות התסמינים עלולה לפתח תסמינים חדשים, והמחלה עשויה להפגין סימני התקדמות, כפי שמעידה רמה מוגברת של מוגבלות.

פרופסורים לנוירולוגיה בבית הספר לרפואה בהרווארד, ומנהלי המרכז לטרשת נפוצה בבית החולים הכללי של מסצ'וסט לילדים בבוסטון, מדווחים שרוב חולי טרשת נפוצה מאובחנים עם טרשת נפוצה פרוגרסיבית בתוך חמש עד 15 שנים מאבחון המחלה.

הגיל בעת האבחנה והתקדמות טרשת נפוצה

בעבר סברו מומחים שטרשת נפוצה מתקדמת מהר יותר בקרב אנשים שמאובחנים בגילאים מבוגרים יותר. ואכן, מחקר אשר פורסם בפברואר 2013 בכתב העת Journal of neurology & Psychiatry, מצא כי אצל ילדים שאובחנו עם טרשת נפוצה, המחלה התפתחה כעבור פרק זמן ארוך יותר, של כ-32 שנים, עד שהם פיתחו מחלה משנית, בהשוואה למבוגרים שאובחנו עם טרשת נפוצה, ולקח להם 18 שנים לפתח אבני דרך של נכות.

אך החוקרים מציינים שמשתתפי המחקר שאובחנו כילדים, הגיעו לאבני דרך של נכות בגיל צעיר יותר, ולכן עשויים להיחשב כבעלי פרוגנוזה גרועה יותר. מדענים מומחים לנוירופידמיולוגיה וטרשת נפוצה מאוניברסיטת קולומביה הבריטית בוונקובר, מדווחים שמחקרים שנערכו מאז שנת 2006 הראו כי טרשת נפוצה מאוחרת אינה בהכרח תוצאה גרועה יותר למטופל.

מחקרים על הגורמים להתפתחות טרשת נפוצה ראשית ומשנית

מחקר שפורסם באפריל 2015 בכתב העת European Journal of Neurology, שבדק האם השימוש בתרופות טרשת נפוצה הנקראות "אינטרפרונים בטא" מעכב את הופעת הטרשת הנפוצה המשנית, הגיע לתוצאות שליליות.

ביקורת שיטתית של מחקר טרשת נפוצה שפורסם באפריל 2016 בכתב העת Neurotoxicology, שבחן גורמי סיכון הקשורים לתחילת, הישנות והתקדמות טרשת נפוצה, התמקד בגורמים הניתנים לשינוי, ובין אלו, נמצא כי עישון מעצים את התקדמות המחלה.

 

טרשת נפוצה לאחר גיל חמישים

אחוז קטן בלבד של אנשים עם טרשת נפוצה מקבלים את האבחנה לאחר גיל חמישים. במקרים מסוימים, אנשים אלו חולים בטרשת נפוצה מאוחרת. אך מבחינת חלקם, האבחנה מייצגת זיהוי מתעכב של שנים, או אפילו עשורים, של תסמינים שאינם מזוהים.

שינויים נפשיים ופיזיים הקשורים להזדקנות עשויים להיות זהים לתסמיני טרשת נפוצה או לחפות עליהם. תסמינים אלו עשויים לכלול חולשת שרירים, בעיות נוירולוגיות, עייפות, שינויי ראייה, ליקויים קוגניטיביים, כגון בעיות חשיבה וזיכרון, והפרעות שינה.

האגודה הלאומית לטרשת נפוצה מדווחת שאנשים מבוגרים יותר עם טרשת נפוצה נוטים יותר לפתח דלקות בדרכי השתן, דלקת ריאות, זיהום בדם וזיהום חיידקי בעור, בהשוואה לאנשים ללא המחלה.

שילוב הזדקנות ותסמיני טרשת נפוצה מחמיר את הבעיות הבריאותיות

לדוגמא, אנשים עם בעיות ניידות עקב טרשת נפוצה עשויים להתקשות להגיע למפגשים רפואיים ולחזור מהם הביתה, ולכן הם עשויים לוותר על מפגשים אלו ולהחמיץ טיפול נדרש לתסמיני הטרשת נפוצה, ולמצבים רפואיים אחרים. ירידה בניידות עשויה להקשות אף על הלב, שכן ירידה בפעילות היא גורם סיכון ידוע למחלות לב.

מחקרים הגיעו לממצאים מעורבים לגבי ההשפעות הרגשיות של טרשת נפוצה על אנשים מבוגרים. מחקר שפורסם בספטמבר 2015 בכתב העת Psychology, Health & Medicine, מצא ראיות המצביעות על העובדה לפיה אנשים מבוגרים עם טרשת נפוצה חווים פחות מצוקה פסיכולוגית בתגובה לתפקוד הפיזי הלקוי, בהשוואה לאנשים צעירים עם המחלה.

סיכון לנטייה לאובדנות בקרב חולי טרשת נפוצה מבוגרים

אך מחקר שפורסם באפריל 2014 בכתב העת Journal of Psychosomatic Research, מצא שאנשים בגילאי 65 ומעלה, שיש להם טרשת נפוצה, נמצאו בסיכון גבוה פי ארבעה לעסוק במחשבות אובדניות, בהשוואה לאנשים צעירים עם המחלה.

בכל גיל, יש להתייחס ברצינות לדיכאון ומחשבות על התאבדות. חולי טרשת נפוצה או בני משפחתם, החווים סימני דיכאון או חושבים על התאבדות, צריכים לפנות לקבלת סיוע מרופא גריאטר או ממומחה לבריאות הנפש.