מגורים במוסדות דיור מוגן מציעים יתרונות מרובים לדיירים, לרבות איכות חיים שעשויה להיות גבוהה במיוחד, רשימה ארוכה של
שירותים ופעילויות מגוונות לשעות הפנאי. אלא שלכל זה יש מחיר כלכלי, שעשוי להיות גבוה. ידוע שבדרך כלל מוסדות דיור מוגן נחשבים ליקרים יותר מאשר בתי אבות, כך שלא כל אדם המעוניין בפתרון המגורים הזה יוכל להגשים אותו. החדשות המעודדות הן שגם בתנאים האלו, יש אפשרות להקטין ולו במעט את הנטל הכלכלי.
הבעיה: אין אפשרויות מימון ישירות לדיור מוגן
כאשר מעוניינים לעבור להתגורר בבית אבות, יש מצבים רבים בהם אפשר לקבל מימון מסוים של המדינה וגורמים אחרים. בהתאם לרמת התפקוד של האדם המבוגר והמגבלות שהוא סובל מהן, כפי שעלה בוועדה רפואית ייעודית שנערכה עבורו, מוחלט האם ועד כמה לממן מהשהות שלו בבית האבות. עיקר הסיוע הוא לקשישים בעלי תפקוד נמוך באופן יחסי, לרבות תשושים, תשושי נפש ועל אחת כמה וכמה סיעודיים. ראו: אפשרויות מימון לבית אבות.
במקרה של מוסדות לדיור מוגן, למרבה הצער, אין את האפשרות לקבלת הסיוע מהגופים השונים – בעיקר בגלל שהמוסדות האלו הם פרטיים. אם לוקחים בחשבון את העובדה שמוסדות דיור מוגן רבים פונים מראש לאוכלוסייה עצמאית, אפשר להבין אפילו טוב יותר את היעדר המימון.
מה הם מסלולי התשלום בדיור מוגן?
למרות שאי אפשר להיעזר בגורמים חיצוניים למימון המגורים במוסדות לדיור מוגן, יש דרכים שיהפכו את המעבר לנגיש יותר מבחינה כלכלית. הראשונה שבהן היא בחירה במסלול תשלום המתאים במידה רבה ביותר ליכולות הכלכליות, להון העצמי, להכנסה החודשית ולתמיכה של משפחת האדם המבוגר.
רוב מוסדות הדיור המוגן בישראל מציעים שלושה מסלולי תשלום עיקריים. הראשון שבהם הוא מסלול הפיקדון, שהוא גם הנפוץ ביותר. העיקרון המרכזי כאן הוא שהדייר משלם במעמד הכניסה לדיור המוגן את דמי הפיקדון, שמקנים לו זכות להצטרף למניין הדיירים של בית הדיור המוגן. הדייר משלם בנוסף דמי אחזקה חודשיים, על פי תנאי המגורים והשירותים שהוא מקבל במקום.
פיקדון נשחק בקצב של כ-3% בתריסר שנים ויותר, כאשר בפועל המשמעות היא שהתשלום החודשי הוא נמוך בהשוואה למסלולים אחרים וגם קבוע למשך תקופה ארוכה. שיטת תשלום זו מתאימה בעיקר לקשישים בעלי הון עצמי גבוה, המעוניינים לקבל שקט נפשי כלכלי במהלך השהות הממושכת בבית הדיור המוגן. אם הם עוזבים את בית הדיור המוגן, הם יקבלו סכום גבוה: הפיקדון ששולמו פחות השחיקה.
המסלול השני הוא דמי כניסה, המבוסס אף הוא על תשלום ראשוני שמשלם הדייר עם כניסתו למוסד. מצד אחד, הסכום שמשלמים כאן נמוך בעשרות אחוזים מאשר זה של מסלול הפיקדון. מצד שני, קצב השחיקה כאן הוא גבוה יותר וכך גם דמי האחזקה שעל הדייר לשלם חודש בחודשו. התוצאה היא שהפיקדון נשחק באופן מלא כעבור כמה שנים, כך שדייר שיעזוב את בית הדיור המוגן עלול שלא לקבל כלל כסף במעמד העזיבה שלו.
המסלול העיקרי השלישי הוא התשלום החודשי. העיקרון כאן הוא שלא משלמים כלל במעמד הכניסה, אבל מנגד התשלומים החודשיים שמשלמים הם גבוהים באופן דרסטי. שיטה זו גמישה באופן יחסי, אבל היא לא תתאים לכל קשיש באשר הוא עקב העלויות הגבוהות הנדרשות לאורך הדרך.
האם ניתן לשלב בין המסלולים השונים?
חשוב להדגיש כי האבחנה בין המסלולים רחוקה מלהיות מוחלטת. נהוג בהחלט לשלב בין כמה מסלולים, בעיקר בין הפיקדון לשכירות החודשית. המשמעות היא שגובה הסכום שמשלמים בכל אחד מהמסלולים משפיע על השני: ככל שמגדילים את הפיקדון החודשי מקטינים את התשלום החודשי, ולהיפך.
רוב בתי הדיור המוגן בישראל מציעים אפשרות לנהל משא ומתן על תנאי התשלום והמסלולים הנבחרים, במטרה לאפשר לכל דייר למצוא את ה"נוסחה" האידיאלית עבורו.
על האפשרות לעשות שימוש בנכסים הקיימים
אופציה אחרת שקיימת עבור קשישים העוברים למוסד דיור מוגן הוא להשתמש בנכסים שצברו במהלך השנים כדי לממן את השהות שלהם בו, ובעיקר נכסי מגורים. שיטת מימון זו, המכונה "משכנתא הפוכה", מבוססת על שיעבוד הדירה הקיימת של האדם המבוגר למוסד הדייור המוגן על מנת שיוכל לקבל הלוואה שתממן עבורו את השהות במוסד. הלוואה זו אינה מוגבלת בזמן ולא דורשת החזרים חודשיים, כך שהדייר מקבל מעין הכנסה חודשית קבועה.