אי שליטה על הסוגרים – יועצים לעת זקנה

אי שליטה על הסוגרים הינה בעיה נפוצה במיוחד בגיל הזהב. בריחת שתן או צואה גורמים למבוכה רבה, לירידה בדימוי העצמי ולדאגה אשר עלולים להוביל את הקשיש להסתגר בביתו.

כיום קיימים טיפולים רבים אשר יכולים לשפר את השליטה על הסוגרים ואף למנוע יציאות בלתי נשלטות.

גורמים ודרכי הטיפול

אי שליטה על הסוגרים נחשבת לסימפטום המצביע על בעיות אחרות היכולות לגרום לתופעה זו. בעיות רפואיות העלולות להוביל לחוסר שליטה בסוגרים כוללות היחלשות של שרירי דופן האגן (נפוץ יותר בקרב נשים לאחר לידה), מחלות נוירולוגיות (כדוגמת אלצהיימר), פציעה, נכות, עצירות ממושכת, התייבשות, נטילת תרופות מסויימות, לאחר ניתוח או בעקבות מחלות התלויות גיל.

קיימים מספר סוגים של אי שליטה על הסוגרים, לכל אחד מהם הסיבה ודרכי הטיפול המתאימים. בכדי לאבחן באופן מדוייק את הבעיה יש לפנות לרופא ולעבור בדיקות רפואיות הכוללות: בדיקות שתן, אולטרה סאונד, ציסטוסקופיה, אורו דינאמיות, קולונוסקופיה והמנומטריה האנו רקטאלית.

1.    אובדן יציאות תוך דחיפות – מצב בו מתרחשת יציאת צרכים בלתי רצונית בעקבות דחף בלתי נשלט ומיידי כאשר האדם לרוב לא מספיק להגיע לשירותים. מצב זה יכול להתרחש גם כאשר שלפוחית השתן או המעי אינם מלאים. סוג זה של אי שליטה נפוץ במיוחד בקרב בני גיל הזהב.

•     הגורמים למקרים אלו עשויים להיות דלקת בדרכי השתן או המעי או שינויים בגמישות המעי הגס או שלפוחית השתן הנגרמים עקב הזיקנה. גורמים נוספים יכולים להיות גורמים נוירולוגים כגון: מחלת הפרקינסון, טרשת נפוצה, פציעות בעמוד השידרה וכדומה.
•     טיפול ביופידבק נמצא מתאים למקרים אלה- שיטת טיפול חדשנית באמצעותה ניתן לאמן מחדש את שרירי האגן והסוגרים ולהגיע לשליטה מחודשת במתן הצרכים. טיפול נוסף הינו טיפול תרופתי במטרה להרפות את השרירים האחראים על השליטה בסוגרים ובכך להביא לשיפור יכולת האגירה של השלפוחית או המעי הגס ולהפחית את הצורך הדחוף ביציאות. במקרים בהם לא קיים שיפור ניתן להשתמש במוצרי ספיגה למבוגרים כגון חיתולים ופדים למבוגרים.

2.    דליפת צרכים בזמן מאמץ – מצב בו מתרחשת יציאה של צרכים או מתן שתן בעת מאמץ כגון: שיעול, עיטוש, הרמת חפץ, התכופפות, פעילות גופנית או כל פעילות המפעילה לחץ על אזור היציאות. מקרה זה מהווה שליש מבעיות אי השליטה על סוגרים בקרב גיל הזהב.

•     הגורמים הינם היחלשות או פגיעה בשרירי האגן והספינקטרים המרחיבים ומכווצים את הרקטום ושולטים ביציאות.
•     טיפול במקרים אלו נחלק לשני סוגים- התנהגותי ותרופתי. קיים צורך לאמן מחדש את שרירי האגן בעזרת טיפול ביופידבק התנהגותי ביחד עם טיפול תרופתי. במקרים חמורים ניתן לבצע ניתוח לחיזוק האגן.

3.    אי שליטה עקב מלאות יתר של השלפוחית – במצבים אלה מתרחש טיפטוף קבוע ובלתי רצוני של השתן בכמויות קטנות וקיים קושי להתרוקן.

•     הגורמים הינם: תרופות הגורמות לאובדן התחושה באזור הרקטום, בעיות נוירולוגיות, חסימה בשלפוחית (בעקבות סרטן הערמונית) או קריסת הרחם על שלפוחית השתן.
•     הטיפול מתאפשר על ידי תרופות או ניתוח ביחד עם תזונה עשירה בסיבים תזונתיים המגדילה את תחושת המלאות.

4.    אי שליטה בצרכים עקב בעיה תפקודית – מגבלות פיזית או קוגנטיבית יכולה להוביל לחוסר שליטה בסוגרים.

•     גורמים כגון נכות, אובדן ראייה ושמיעה, חוסר יכולת לתקשר עם הסביבה עד אשר האדם אינו מסוגל לבקש עזרה.
•     טיפול במקרים אלו לצערנו אינו קיים ולכן כל שנותר הוא להיעזר במוצרי הספיגה למבוגרים.