פרקינסון

מחלת פרקינסון הינה מחלה ניוונית כרונית ללא מרפא, אשר מתבטאת בהפרעות מוטוריות עקב מוות של תאי המוח המייצרים מוליך עצבי חשוב בשם דופמין. מאחר שבעיה זו מתרחשת באזור במוח שאחראי על תנועות הגוף, החוסר בדופמין מביא לבעיות תנועה בשרירים באזורים שונים בו.

פרקינסון מתפתח ומחמיר לאורך זמן רב. עם החרפת המחלה, החולה נעשה יותר ויותר מוגבל ואינו יכול לתפקד עצמאית. על פי רוב, מחלת פרקינסון מתפרצת לקראת סוף העשור החמישי בחיי החולה, אולם היא גם יכולה להופיע מוקדם יותר. הגורמים למחלה אינם ידועים לחלוטין, מחלת פרקינסון אינה מוגדרת כתורשתית, אולם סבורים שמספר גורמים תורשתיים משפיעים על התפתחות הפרקינסון בחולה.

מאפיינים ותסמינים של פרקינסון

תסמיני פרקינסון שונים מחולה לחולה בחומרתם ובתדירותם. לעתים יחולו התסמינים רק בצד אחד של גוף החולה, ויתפשטו לאחר מכן גם לצד השני.

רעד בידיים

רעד בידיים ידוע כתסמין הבולט של פרקינסון, אולם לא כל החולים במחלה סובלים ממנו. לרוב, הרעידות מתחילות בכפות הידיים ובאצבעות, קודם ביד אחת ולאחר מכן ביד השנייה. עם הזמן, הרעד מתפשט גם לגפיים, לפנים, למצח, ללסת וללשון. הרעד בפרקינסון מחמיר כאשר הגוף והשרירים נמצאים במצב מנוחה, אך נעלם בזמן השינה. כאשר החולה נסער או מתרגש, הרעד מחריף.

שרירים נוקשים

נוקשות בשרירים מתרחשת כתוצאה מעליית טונוס השרירים במחלת הפרקינסון מגבילה את תנועות האדם, גורמת לעייפות ולכאבים בשרירים, ועלולה אף להוביל למצבים שבהם החולה נופל.

במצב נורמאלי, השריר מתכווץ בשעת פעולה ומשתחרר בשעת מנוחה. מחלת פרקינסון מקשה על השריר להשתחרר, דבר היוצר נוקשות מגבילה שלעתים גם אינה מאפשרת את השלמת התנועה, שנראית קטועה ובלתי מושלמת.

כתוצאה מנוקשות השרירים, טווח התנועות של חולי הפרקינסון יורד באופן משמעותי ומידרדר עם הזמן. עוצמת התנועות נחלשת ואף קשה להתחיל אותן. משום כך, חולי הפרקינסון נאלצים ללכת כשידיהם שמוטות לצדי הגוף, ורגליהם לרוב נגררות בשעת ההליכה.

קשיים ביציבה

חולי פרקינסון נתקלים בקושי לשמור על שיווי משקל תקין ונוטים ליפול קדימה. לחולה קשה לשמור על יציבות בעת עמידה, כך שאינו יכול לספוג דחיפות קלות, פניות חדות, או תנועות מהירות. על פי רוב, הוא ינסה ללכת כשראשו נטוי קדימה על מנת לא ליפול, כאשר צעדיו איטיים ביותר או לחלופין, קטנים ומהירים מאוד.

בעיית שיווי המשקל גורמת לריבוי מקרים של נפילות בעת עמידה, קימה מישיבה או פנייה. החולים עלולים לסבול מבעיות של שברים כתוצאה מנפילות תכופות מדי.

טיפול בפרקינסון

גיל הזהב הוא תקופה שבה חשיבות הטיפול בחולי הפרקינסון גדולה ביותר. תכיפות הנפילות והקושי בתנועה מקשים על חיים רגילים, בטוחים ותקינים, ועל כן יש לנהוג ביתר זהירות בקשישים חולי פרקינסון. קיימים טיפולים תרופתיים, משלימים ואף ניתוחים, במקרים חמורים.

טיפול תרופתי ניתן על מנת לצמצמם ככל הניתן את תסמיני המחלה באדם, ולדכא את התקדמותה. בשלבים המוקדמים טיפול תרופתי אינו בגדר חובה, אך יש צורך במעקב מתמיד מצד רופא מומחה.

כאשר יש צורך בהתערבות תרופתית, הטיפול הנפוץ ביותר הוא באמצעות תרופה בשם Levodopa, שמשפרת את תפקוד החולה ומפחיתה את התסמינים. עם זאת, יעילותה פוחתת לאחר מספר שנים של טיפול. לאחרונה חברת טבע שחררה תרופה חדשה, אזילקט, אשר מעכבת את התקדמות המחלה, ומיטיבה עם מצבו הפיזי, התפקודי והמנטלי של החולה.

במקרים חמורים של פרקינסון, ישנה אפשרות לביצוע ניתוח בשם גירוי מעמקי המוח. במהלך ניתוח זה משתילים במוח אלקטרודה ליד האזורים ששולטים בתנועה. האלקטרודה יוצרת גירוי אשר נשלט על ידי מכשיר שמושתל מתחת לעור, ומחובר דרך כבל דק לאלקטרודה שבמוח. הניתוח מיועד לחולים בשלבים מתקדמים ומאפשר האטה בהידרדרותם.

החולים במחלה זכאים לקבל הקלות והטבות שונות – לפרוט בנושא – זכויות לחולי פרקינסון